<h1>סמ"ג עשין סימן רכ"ד</h1>
<h2>דף כה:</h2>
ת"ר (פסחים צ"ג א') איזהו טמא שנדחה לפסח שני כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בלילי ט"ו מפני טומאתו כגון זבים וזבות נדות ויולדות ובועלי נדות אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהם ביום י"ד הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול ולערב כשיעריב השמש יאכל את הפסח (רמב"ם קרבן פסח פ"ו ה"א). כתב רבינו משה (שם ה"ב) טמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח אע"פ שהוזה וטבל עליו והרי הוא ראוי לאכול קדשים לערב אין שוחטין עליו אלא נדחה לפסח שני כמו שמפרש שם (צ' ב') שהטמאים במת ששאלו בימי משה ששביעי שלהן היה וכן דורש גם כן בפרק הישן (סוכה כ"ה ב') שלא יכלו לעשות את הפסח ביום ההוא הא למחר יכולין לעשות ועל זה שאלו אם ישחטו עליהן והם יאכלו לערב ופירש להן שאין שוחטין עליהם, במה דברים אמורים שנטמא בטומאות מן המת שהנזיר מגלח עליהן אבל אם היה טמא בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם שוחטין עליו בשביעי שלו אחר שיטבול ויזה עליו וכשיעריב שמשו אוכל פסחו ע"כ דבריו. ואנו כתבנו לפנים את הנראה בעיננו.
